חזרתי עכשיו ממצעד השיוויון בנטל בתל אביב. נסעתי לנאום שם מפני שחשוב בעיני ששרים בכירים בממשלה יביעו הזדהות ותמיכה. כשעליתי לבמה התייצבו בשורות הראשונות כמה עשרות פעילי אופוזיציה והחלו לצרוח סיסמאות נגד התוכנית שלי לשיוויון בנטל.
את הנאום המלא, שלא נשאתי, אני מביא כאן:

התשובה היא שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להמלט מהמסקנה שכל טיפול אחר בעניין שיוויון בנטל, פירושו שאני עושה לעצמי הנחות.
אני מתנגד נחרצות לכך שהכנסת (כלומר פוליטיקאים) תתערב בנושאים כמו שיוויון בנטל דרך חקיקה. זה נוגד לחלוטין את העקרון המקודש של הפרדת רשויות. אסור ללכת בכיוון הזה.
אני לא כופר בזה שהייתה פגיעה בשיוויון בנטל. גם הגזירות יעלו לריקי כהן 385 שקל לחודש, זה הרבה כסף, אבלו זו גם תעודת ביטוח מפני התרסקות, שתפגע בשיוויון בנטל משמעותית יותר. בתמורה לכסף הזה ריקי כהן יודעת שגם היא וגם בעלה לא יאבדו את מקום העבודה שלהם, שלא נקלע למצב של ספרד עם 32% אבטלה, שבמקום זה היא חלק מכלכלה חזקה עם חזון ברור שאומר: שיוויון בנטל במרכז.
סבלנות היא המפתח.
16 יולי 2013