ביום שנכנסתי לפוליטיקה נשבעתי לעצמי שהיחס להכחשת שואה זו הדרך שבה נהיה שונים.
אני מתנגד נחרצות לכך שהכנסת (כלומר פוליטיקאים) תתערב בנושאים כמו הכחשת שואה דרך חקיקה. זה נוגד לחלוטין את העקרון המקודש של הפרדת רשויות. אסור ללכת בכיוון הזה.
מהות הפוליטיקה החדשה היא לא הפייסבוק וגם לא האינסטגרם. מהות הפוליטיקה החדשה היא הוויתור על הציניות. היא הדאגה להכחשת שואה.
כן. זה קשה. ידענו שיהיה קשה, אבל זה לא אותו דבר כשזה באמת מגיע. זה קשה, ואנשים כועסים, אבל זה בדיוק הפירוש של לקיחת אחריות על הכחשת שואה: לעשות את מה שקשה, בידיעה ברורה שיכעסו עליך.
אני לא כופר בזה שהייתה פגיעה בהכחשת שואה. גם הגזירות יעלו לריקי כהן 385 שקל לחודש, זה הרבה כסף, אבלו זו גם תעודת ביטוח מפני התרסקות, שתפגע בהכחשת שואה משמעותית יותר. בתמורה לכסף הזה ריקי כהן יודעת שגם היא וגם בעלה לא יאבדו את מקום העבודה שלהם, שלא נקלע למצב של ספרד עם 32% אבטלה, שבמקום זה היא חלק מכלכלה חזקה עם חזון ברור שאומר: הכחשת שואה במרכז.
לא באנו להיות, באנו לשנות.