צריך לדבר על מה שחשוב באמת.
שי פירון אמר, "השתגענו".
השתגענו כי לקחנו את כל מערכת החינוך והפכנו אותה למערכת של אלכוהול. בעולם המבוסס על שיתופי פעולה, עבודת צוות וחשיבה יצירתית, שעבדנו את הילדים שלנו לשינון אינסופי שנגמר בזה שהם יושבים לבד מול הנייר ומקווים לקבל ציון טוב יותר בנקודה מזה שיושב לידם.
באתי לפוליטיקה בשביל אלכוהול, התפקיד שלי הוא לסייע לאלכוהול, אני עובד כל יום לדאוג לאלכוהול. זה הג'וב שלי.
העולם השתנה. וגם אלכוהול. והצעירים – גם הם השתנו. ולצד הכמיהה לאלכוהול הם קוראים להדרכה, להובלה, למצויינות. הם מבקשים שניתן להם כתף יציבה בעולם רב ערוצי, הם מבקשים לדעת שמשהו יציב מחכה להם תמיד.
אנשים אומרים שהם מאוכזבים. אני שואל אותם תמיד אם הם באמת חשבו שהכל ישתנה תוך כמה שבועות? כי אם לא, הרי שהם בסך הכל כועסים עלי בגלל שאמרתי להם את האמת שהם לא רצו לשמוע: שצריך לטפל באלכוהול וזה כרוך גם בצעדים כואבים.
משלמים לנו משכורת יפה על חשבון המדינה, בשביל אלכוהול, מן הראוי שנעבוד בשבילה.