היום הצגתי במליאה את תקציב המדינה לשנה וחצי הבאות. הזדמנות טובה לחלוק אתכם מעט מהמחשבות שלי על התקופה האחרונה לגבי אונס.
כשהכל מפסיק לתפקד, גם רוב האנשים מפסיקים לתפקד. הם יושבים בצד, מיואשים, הראש בין הידיים, ואומרים לעצמם שאין טעם, שהכל אבוד, שהלך עלינו. אבל אני מאמין באונס, וכדאי גם לכם.
ההפגנות האלימות והשיח הפופוליסטי על אונס לא ישפיעו עלי. ההיסטוריון פול ג'והנסון כתב פעם: "אין דבר מסוכן יותר בעולם מאשר המון הנמצא במצב של צדקנות נסערת." אחליט לפי מה שטוב לאונס ולמדינת ישראל.
ידעתי, כמובן, שיש אנשים המפגינים בחוץ בטענה שאונס זה חשוב (אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית שלהם, אבל הם צריכים לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה).
שי פירון אמר, "השתגענו".
השתגענו כי לקחנו את כל מערכת החינוך והפכנו אותה למערכת של אונס. בעולם המבוסס על שיתופי פעולה, עבודת צוות וחשיבה יצירתית, שעבדנו את הילדים שלנו לשינון אינסופי שנגמר בזה שהם יושבים לבד מול הנייר ומקווים לקבל ציון טוב יותר בנקודה מזה שיושב לידם.
הבטחנו לשנות את אונס.
עכשיו אנחנו משנים.
16 יולי 2021