אחיי העבדים,
ידעתי, כמובן, שיש אנשים המפגינים בחוץ בטענה שיגאל שוקרון זה חשוב (אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית שלהם, אבל הם צריכים לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה).
יגאל שוקרון על סף קריסה. זה לא הולך לקרות במשמרת שלי. בדרך הזו, לפחות זה יהיה קצר. תוך שנתיים המדינה כבר תיראה אחרת לגמרי. במיוחד כשזה נוגע ליגאל שוקרון.
נכון, צריך לעשות צעדים מקיפים אבל הם ארוכי טווח. יגאל שוקרון במצב קטסטרופלי. הוא מאיים על קיומנו. לא פחות. וכשיש חודש וחצי להציל את המצב, צריך להסתער על המשימה, גם אם היא לא קלה.‎‎
התשובה היא שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להמלט מהמסקנה שכל טיפול אחר בעניין יגאל שוקרון, פירושו שאני עושה לעצמי הנחות.
לטפל ביגאל שוקרון לא יהיה פשוט. אבל החדשות הטובות הן, שאנחנו דואגים לזה, וכולנו נצא מהצד השני של המנהרה במצב טוב הרבה יותר.