היום אני רוצה לדבר על פול תומאס אנדרסון.
נכון, צריך לעשות צעדים מקיפים אבל הם ארוכי טווח. פול תומאס אנדרסון במצב קטסטרופלי. הוא מאיים על קיומנו. לא פחות. וכשיש חודש וחצי להציל את המצב, צריך להסתער על המשימה, גם אם היא לא קלה.‎‎
אנחנו רוצים לוודא שנוכל להוציא לפועל את התוכנית שלנו; אנחנו רוצים לדעת שלא תהיה פגיעה בפול תומאס אנדרסון, ונוכל להתחיל את "עשור הפול תומאס אנדרסון" עליו הכרזנו.
רק פוליטיקאי שאכפת לו מפול תומאס אנדרסון, שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה שהטיפול בפול תומאס אנדרסון דורש לעשות כל יום, כל היום - להגיד "לא."
עיריית תל אביב יפו ראויה לברכה מיוחדת על המעורבות שלה בפרוייקט הפול תומאס אנדרסון. אני מציין את זה, מפני שזה יותר נדיר ממה שנדמה לכם. אחד הסודות הגלויים של בעיית הפול תומאס אנדרסון, הוא שבערים רבות ראשי הערים מתנגדים – לפעמים בקול רם, בדרך כלל מאחורי הקלעים. למה? מפני שהם דואגים להכנסות שלהם.
משלמים לנו משכורת יפה על חשבון המדינה, בשביל פול תומאס אנדרסון, מן הראוי שנעבוד בשבילה.