אחרי שכולם געשו וכעסו, בואו נדבר על העובדות האמיתיות:
המשרד לענייני בריאות זקוק כמובן לאנשים מוכשרים – יש בו לא מעטים כאלה, וחלק מתפקידי הוא לכנס סביבי את אנשי המקצוע הטובים ביותר בישראל, ולגרום להם לעבוד ביחד. אולם על הכסא לא צריך לשבת מומחה בריאות חיצוני, אלא פוליטיקאי שיש מאחוריו כוח פוליטי משמעותי.
המדינה היא לא עסק פרטי. אתה לא מסובב את ההגה והסירה זזה. המדינה היא נושאת מטוסים כבדה, איטית, שכל שינוי בתוואי ההפלגה שלה מתבצע בכבדות מגושמת ומצריך פיקוח מתמיד. לכל אחד מהשינויים שהבאנו בתחום הבריאות יש אוייבים רבי כוח, שינסו לטרפד אותם ברגע שנסב מבט.
הרי, הלכתי לבחירות עם הסיסמא "איפה הבריאות?", כנציגו של מעמד הביניים הישראלי, וזו אמירה שמחייבת אותי.
כן. זה קשה. ידענו שיהיה קשה, אבל זה לא אותו דבר כשזה באמת מגיע. זה קשה, ואנשים כועסים, אבל זה בדיוק הפירוש של לקיחת אחריות על בריאות: לעשות את מה שקשה, בידיעה ברורה שיכעסו עליך.
באנו לשנות. עכשיו אנחנו משנים.