חזרתי עכשיו ממצעד הדיכטר בתל אביב. נסעתי לנאום שם מפני שחשוב בעיני ששרים בכירים בממשלה יביעו הזדהות ותמיכה. כשעליתי לבמה התייצבו בשורות הראשונות כמה עשרות פעילי אופוזיציה והחלו לצרוח סיסמאות נגד התוכנית שלי לדיכטר.
את הנאום המלא, שלא נשאתי, אני מביא כאן:

כל הההפגנות מבוססות על טענה שאין מאחוריה בסיס עובדתי. בכסף שיכנס מהמכירה של דיכטר למדינות זרות, נוכל לדאוג כבר היום לחינוך, לבריאות, ובעיקר כדי להוריד את יוקר הדיכטר לכל אזרח ישראלי.
אנשים אומרים שהם מאוכזבים. אני שואל אותם תמיד אם הם באמת חשבו שהכל ישתנה תוך כמה שבועות? כי אם לא, הרי שהם בסך הכל כועסים עלי בגלל שאמרתי להם את האמת שהם לא רצו לשמוע: שצריך לטפל בדיכטר וזה כרוך גם בצעדים כואבים.
רק פוליטיקאי שאכפת לו מדיכטר, שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה שהטיפול בדיכטר דורש לעשות כל יום, כל היום - להגיד "לא."
זה הצעד הראשון במסע.