אזרחים יקרים, עושים עליכם סיבוב.
למה סיבוב?
כי קמתי היום בבוקר והתברר לי שהוכרזה מלחמה נגד גזרות על ספורט שמעולם לא היו. כשבאתי לפוליטיקה הבטיחו לי שיהיו לא מעט ספינים, אבל זה כבר מגוחך. איש לא החליט על שום גזרה, אין שום אולטימטום באוויר, ואילו חשבתי שהולכים לפגוע בספורט הייתי נוסע אלי הביתה כדי להפגין נגד עצמי בעצמי.
אני מאמין שאנחנו צריכים לחיות בחברה שבה ספורט זה חשוב. אני מכיר בכך שיש גם דעות אחרות בציבור, אבל הדעות האלה הפסידו בבחירות.
סוגיית הספורט, בעיה שהיתה פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית, מגיעה לפתרון מוסכם, שפוי, הגיוני, אבל גם נחרץ ועומד על שלו. במקום להכנע לסקטורים השונים, המדינה חוזרת להתנהג כמו ריבון העומד על שלו.
"אתם זוכרים," אמרתי לפעילים המרכזיים שלנו בועידה שעשינו לגבי ספורט, "איך תמיד מתנהל הסיפור שלנו? זה תמיד אותו דבר: המשחק ארוך, באמצע מודיעים לנו שהכל אבוד, שהפסדנו, שאין לנו סיכוי, ואז אנחנו מנצחים."