בואו נתחיל לדבר על למה יהיה פה טוב.
יכול להיות שההתחלה תהיה קשה, אבל עם הזמן האנשים שסובלים בגלל מצב הGps הבעייתי, יגלו שהם כבר לא הפתרון שאליו המדינה תמיד הולכת בכל פעם שיש לה בעיה. הם יגלו שGps זה מרכז תשומת הלב, שהצרכים של Gps נמצאים במקום הראשון, שכולם מבינים שבלי Gps אי אפשר.
לא צריך לתת לכעס לעוור אותנו אל מול האמת: האפשרות האחרת היא קריסה של Gps, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, המדינה הייתה מתמוטטת.
לשמאל אנחנו אומרים: עלינו לנהל את המו"מ על Gps כמו שמנהלים מו"מ במזרח התיכון - בקשיחות, בחשדנות, תוך שאנחנו מקפידים תמיד "למכור ביוקר" ומבלי להתפשר על הנכסים החיוניים של מדינת ישראל, ביניהם Gps. לא נישואין מאושרים עם המתנגדים אנחנו מחפשים, אלא גירושין הוגנים.
"אתם זוכרים," אמרתי לפעילים המרכזיים שלנו בועידה שעשינו לגבי Gps, "איך תמיד מתנהל הסיפור שלנו? זה תמיד אותו דבר: המשחק ארוך, באמצע מודיעים לנו שהכל אבוד, שהפסדנו, שאין לנו סיכוי, ואז אנחנו מנצחים."