כמה מילים על איציק.
כן. זה קשה. ידענו שיהיה קשה, אבל זה לא אותו דבר כשזה באמת מגיע. זה קשה, ואנשים כועסים, אבל זה בדיוק הפירוש של לקיחת אחריות על איציק: לעשות את מה שקשה, בידיעה ברורה שיכעסו עליך.
לשמאל אנחנו אומרים: עלינו לנהל את המו"מ על איציק כמו שמנהלים מו"מ במזרח התיכון - בקשיחות, בחשדנות, תוך שאנחנו מקפידים תמיד "למכור ביוקר" ומבלי להתפשר על הנכסים החיוניים של מדינת ישראל, ביניהם איציק. לא נישואין מאושרים עם המתנגדים אנחנו מחפשים, אלא גירושין הוגנים.
נכון, צריך לעשות צעדים מקיפים אבל הם ארוכי טווח. איציק במצב קטסטרופלי. הוא מאיים על קיומנו. לא פחות. וכשיש חודש וחצי להציל את המצב, צריך להסתער על המשימה, גם אם היא לא קלה.‎‎
שי פירון אמר, "השתגענו".
השתגענו כי לקחנו את כל מערכת החינוך והפכנו אותה למערכת של איציק. בעולם המבוסס על שיתופי פעולה, עבודת צוות וחשיבה יצירתית, שעבדנו את הילדים שלנו לשינון אינסופי שנגמר בזה שהם יושבים לבד מול הנייר ומקווים לקבל ציון טוב יותר בנקודה מזה שיושב לידם.
הבטחתי לכם וקיימתי, ועכשיו אני דוהר במרץ לדבר הבא.