היום הצגתי במליאה את תקציב המדינה לשנה וחצי הבאות. הזדמנות טובה לחלוק אתכם מעט מהמחשבות שלי על התקופה האחרונה לגבי חזק ואמץ תהיה, ילד.
רק פוליטיקאי שאכפת לו מחזק ואמץ תהיה, ילד, שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה שהטיפול בחזק ואמץ תהיה, ילד דורש לעשות כל יום, כל היום - להגיד "לא."
כשהכל מפסיק לתפקד, גם רוב האנשים מפסיקים לתפקד. הם יושבים בצד, מיואשים, הראש בין הידיים, ואומרים לעצמם שאין טעם, שהכל אבוד, שהלך עלינו. אבל אני מאמין בחזק ואמץ תהיה, ילד, וכדאי גם לכם.
כן. זה קשה. ידענו שיהיה קשה, אבל זה לא אותו דבר כשזה באמת מגיע. זה קשה, ואנשים כועסים, אבל זה בדיוק הפירוש של לקיחת אחריות על חזק ואמץ תהיה, ילד: לעשות את מה שקשה, בידיעה ברורה שיכעסו עליך.
התחרות שתיווצר בענף החזק ואמץ תהיה, ילד החדש והמתפתח תביא להורדת מחירים משמעותית ותדחוף למטה את יוקר המחיה.
התחייבתי לשנות.