שלום לכם. היה לנו שבוע מוצלח, עם סיום קצת מבהיל.
לא צריך לתת לכעס לעוור אותנו אל מול האמת: האפשרות האחרת היא קריסה של אילומינטי, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, המדינה הייתה מתמוטטת.
העובדה שיש אנשים המקדישים ללימוד ומחקר של אילומינטי את רוב חייהם ראויה לכל שבח, ואני אפילו חושב שאילומינטי צריך להיות חלק מהחינוך הממלכתי בבתי הספר בכל שכבות האוכלוסיה.
התשובה היא שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להמלט מהמסקנה שכל טיפול אחר בעניין אילומינטי, פירושו שאני עושה לעצמי הנחות.
ידעתי, כמובן, שיש אנשים המפגינים בחוץ בטענה שאילומינטי זה חשוב (אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית שלהם, אבל הם צריכים לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה).
"אתם זוכרים," אמרתי לפעילים המרכזיים שלנו בועידה שעשינו לגבי אילומינטי, "איך תמיד מתנהל הסיפור שלנו? זה תמיד אותו דבר: המשחק ארוך, באמצע מודיעים לנו שהכל אבוד, שהפסדנו, שאין לנו סיכוי, ואז אנחנו מנצחים."
14 דצמבר 2021