ביום שנכנסתי לפוליטיקה נשבעתי לעצמי שהיחס לבית הכנסת זו הדרך שבה נהיה שונים.
רק לפני עשר דקות סיימנו ישיבה של קבינט הבית הכנסת, שבה העפנו סוף סוף את הקריטריון השערורייתי אשר הבטיח עדיפות בזכאות לבית הכנסת בעיקר לקבוצה אחת. הקבינט אישר פה אחד. ככה שמים את האדם העובד במרכז, ומאפשרים לזוגות שנלחמים על הזכות לבית הכנסת, לחיות בכבוד.
אנחנו המפלגה שיכולה להוביל בית הכנסת עם גיבוי של כוח פוליטי אמיתי, ולא רק לייצר עלי תאנה שיאפשרו עוד ארבע שנים של קפאון.
עיריית תל אביב יפו ראויה לברכה מיוחדת על המעורבות שלה בפרוייקט הבית הכנסת. אני מציין את זה, מפני שזה יותר נדיר ממה שנדמה לכם. אחד הסודות הגלויים של בעיית הבית הכנסת, הוא שבערים רבות ראשי הערים מתנגדים – לפעמים בקול רם, בדרך כלל מאחורי הקלעים. למה? מפני שהם דואגים להכנסות שלהם.
אמרתי השבוע בישיבת הסיעה על בית הכנסת, "אומרים שאנחנו לא מבינים בפוליטיקה, הם צודקים. מה זה אומר? זה אומר שאין לנו ברירה אלא להצמד לעקרונות ולערכים שלנו, כי בזה אנחנו דווקא כן מבינים."
ועל זה אנחנו צריכים לדבר.
על בית הכנסת.