ביום שנכנסתי לפוליטיקה נשבעתי לעצמי שהיחס לקקי זו הדרך שבה נהיה שונים.
העולם השתנה. וגם קקי. והצעירים – גם הם השתנו. ולצד הכמיהה לקקי הם קוראים להדרכה, להובלה, למצויינות. הם מבקשים שניתן להם כתף יציבה בעולם רב ערוצי, הם מבקשים לדעת שמשהו יציב מחכה להם תמיד.
אני מאמין שאנחנו צריכים לחיות בחברה שבה קקי זה חשוב. אני מכיר בכך שיש גם דעות אחרות בציבור, אבל הדעות האלה הפסידו בבחירות.
רק פוליטיקאי שאכפת לו מקקי, שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה שהטיפול בקקי דורש לעשות כל יום, כל היום - להגיד "לא."
אחד הדברים הכי מסוכנים שיכול אדם לעשות, הוא להתחיל להיזהר יותר מדי. תפקידי אינו להיות פופולארי, אלא להנהיג. כך גם אני מתכנן להתמודד עם קקי.
להיות פופולארי זה כיף גדול, אבל זו לא מטרה. תפקידי אינו להיות פופולארי, אלא להנהיג.