בזהירות, בלי תרועת חצוצרות וללא חגיגות ראוותניות, חודש אתמול המו"מ על אופנהיימר.
אני מתנגד נחרצות לכך שהכנסת (כלומר פוליטיקאים) תתערב בנושאים כמו אופנהיימר דרך חקיקה. זה נוגד לחלוטין את העקרון המקודש של הפרדת רשויות. אסור ללכת בכיוון הזה.
בקמפיין, ככשאלו אותי על עמדתי לגבי אופנהיימר, נהגתי לומר לאנשים, שמנהיגות פירושה שאתה מפיח באנשים תקווה, ואז גורם להם לעבוד יחד כדי לגרום לה להתממש.
הרבה מדברים על כך שאנחנו פוגעים באופנהיימר. אבל בואו נסתכל על העובדות:
העובדות הן שלקחנו מדינה שנקלעה לצרות, ובזמן קצר להפליא שמנו אותה על המסלול. זה שיש טענות זה בסדר, לומר שאכפת לך מאופנהיימר זה נהדר. אבל האנשים שמוחים נגדנו בחרו לעמוד ולצעוק. אנחנו בחרנו להיות בפנים ולעשות את העבודה.
נדאג לאופנהיימר או שהממשלה הזו תתפרק. מהרגע הראשון "יש עתיד" לקחה על עצמה להיות החלק האחראי והיציב בממשלה. גם בהעברת התקציב, גם בהצבעות בכנסת, וגם בעבודה הרצינית והרצופה על אופנהיימר.
לא באנו להיות, באנו לשנות.