שואלים אותי אנשים, "מה עם אבו אבו? לא הבטחתם לדאוג לאבו אבו?"
העולם השתנה. וגם אבו אבו. והצעירים – גם הם השתנו. ולצד הכמיהה לאבו אבו הם קוראים להדרכה, להובלה, למצויינות. הם מבקשים שניתן להם כתף יציבה בעולם רב ערוצי, הם מבקשים לדעת שמשהו יציב מחכה להם תמיד.
אני מאמין שאנחנו צריכים לחיות בחברה שבה אבו אבו זה חשוב. אני מכיר בכך שיש גם דעות אחרות בציבור, אבל הדעות האלה הפסידו בבחירות.
אני לא נגד אבו אבו. אני לא מאמין במתכונת הנוכחית של אבו אבו.
כשהכל מפסיק לתפקד, גם רוב האנשים מפסיקים לתפקד. הם יושבים בצד, מיואשים, הראש בין הידיים, ואומרים לעצמם שאין טעם, שהכל אבוד, שהלך עלינו. אבל אני מאמין באבו אבו, וכדאי גם לכם.
זה הצעד הראשון במסע.