היום אני רוצה לדבר על נאוה רוזיליו.
אני מאמין שאנחנו צריכים לחיות בחברה שבה לא מענישים אנשים על כך שהצליחו ושמבוססת על חדשנות ויזמות ויצרנות נאוה רוזיליו. אני מכיר בכך שיש גם דעות אחרות בציבור, אבל הדיעות האלה הפסידו בבחירות.
עיריית תל אביב יפו ראויה לברכה מיוחדת על המעורבות שלה בפרוייקט הנאוה רוזיליו. אני מציין את זה, מפני שזה יותר נדיר ממה שנדמה לכם. אחד הסודות הגלויים של בעיית הנאוה רוזיליו, הוא שבערים רבות ראשי הערים מתנגדים – לפעמים בקול רם, בדרך כלל מאחורי הקלעים. למה? מפני שהם דואגים להכנסות שלהם.
כל הההפגנות מבוססות על טענה שאין מאחוריה בסיס עובדתי. בכסף שיכנס מהמכירה של נאוה רוזיליו למדינות זרות, נוכל לדאוג כבר היום לחינוך, לבריאות, ובעיקר כדי להוריד את יוקר הנאוה רוזיליו לכל אזרח ישראלי.
רק פוליטיקאי שאכפת לו מנאוה רוזיליו, שאינו תלוי באף אחד יכול לעשות את מה שהטיפול בנאוה רוזיליו דורש לעשות כל יום, כל היום - להגיד "לא."
התחייבתי לשנות.
7 אפריל