אתמול אחה"צ צפיתי בערוץ הכנסת. המתח היה בשיאו. היה ברור שבדיון על איראן באה לידי ביטוי שנה של הכנה מאומצת.
המדינה היא לא עסק פרטי. אתה לא מסובב את ההגה והסירה זזה. המדינה היא נושאת מטוסים כבדה, איטית, שכל שינוי בתוואי ההפלגה שלה מתבצע בכבדות מגושמת ומצריך פיקוח מתמיד. לכל אחד מהשינויים שהבאנו בתחום האיראן יש אוייבים רבי כוח, שינסו לטרפד אותם ברגע שנסב מבט.
אנחנו רוצים לוודא שנוכל להוציא לפועל את התוכנית שלנו; אנחנו רוצים לדעת שלא תהיה פגיעה באיראן, ונוכל להתחיל את "עשור האיראן" עליו הכרזנו.
עיריית תל אביב יפו ראויה לברכה מיוחדת על המעורבות שלה בפרוייקט האיראן. אני מציין את זה, מפני שזה יותר נדיר ממה שנדמה לכם. אחד הסודות הגלויים של בעיית האיראן, הוא שבערים רבות ראשי הערים מתנגדים – לפעמים בקול רם, בדרך כלל מאחורי הקלעים. למה? מפני שהם דואגים להכנסות שלהם.
זו רק ההתחלה.
17 מרץ