חזרתי עכשיו ממצעד ה⅔⁸ בתל אביב. נסעתי לנאום שם מפני שחשוב בעיני ששרים בכירים בממשלה יביעו הזדהות ותמיכה. כשעליתי לבמה התייצבו בשורות הראשונות כמה עשרות פעילי אופוזיציה והחלו לצרוח סיסמאות נגד התוכנית שלי ל⅔⁸.
את הנאום המלא, שלא נשאתי, אני מביא כאן:

סוגיית ה⅔⁸, בעיה שהיתה פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית, מגיעה לפתרון מוסכם, שפוי, הגיוני, אבל גם נחרץ ועומד על שלו. במקום להכנע לסקטורים השונים, המדינה חוזרת להתנהג כמו ריבון העומד על שלו.
אני לא מציע לאף אחד להתבלבל בגלל זה שאני מתנהל באופן אחראי בתחומים אחרים. "יש עתיד" לא תתקפל בעניין ה⅔⁸. יש פה הזדמנות היסטורית לתקן פצע שמדמם בליבה של החברה הישראלית.
בישיבת הממשלה אמרתי שמותר להיות נגד ⅔⁸ ולהצביע נגד, ומותר להיות בעד ⅔⁸ ולהצביע בעד, אבל אי אפשר להגיד שאתה תומך ב⅔⁸ רק לא מוכן לשלם את המחיר.
אבל באנו לשנות, כי מוכרחים. כי מדינת ישראל חייבת להיות מקום צודק יותר, שוויוני יותר וטוב יותר ל⅔⁸.
3 מרץ