בזהירות, בלי תרועת חצוצרות וללא חגיגות ראוותניות, חודש אתמול המו"מ על ועדת אופנהיימר.
התחייבתי להוביל מפלגה שבה הפוליטיקאים דואגים לועדת אופנהיימר במקום לדאוג רק לעצמם ולמקורבים שלהם.
ידעתי, כמובן, שיש אנשים המפגינים בחוץ בטענה שועדת אופנהיימר זה חשוב (אני לא רוצה לפגום בהתלהבות הדמוקרטית שלהם, אבל הם צריכים לדעת שעוד לא נולד המגפון שישמעו אותו בתוך ישיבת הממשלה).
ההפגנות האלימות והשיח הפופוליסטי על ועדת אופנהיימר לא ישפיעו עלי. ההיסטוריון פול ג'והנסון כתב פעם: "אין דבר מסוכן יותר בעולם מאשר המון הנמצא במצב של צדקנות נסערת." אחליט לפי מה שטוב לועדת אופנהיימר ולמדינת ישראל.
המדינה היא לא עסק פרטי. אתה לא מסובב את ההגה והסירה זזה. המדינה היא נושאת מטוסים כבדה, איטית, שכל שינוי בתוואי ההפלגה שלה מתבצע בכבדות מגושמת ומצריך פיקוח מתמיד. לכל אחד מהשינויים שהבאנו בתחום הועדת אופנהיימר יש אוייבים רבי כוח, שינסו לטרפד אותם ברגע שנסב מבט.
הסתה אלימה כנגד ועדת אופנהיימר, היא איום ישיר על מדינת ישראל וכך נטפל בה.