שמעתי כל מיני אנשים שמדברים על פגיעה במירבל.
אני אומר זאת, חד וחלק - אני כאן כדי לדאוג למירבל.
צריך לטפל במירבל. לטפל במירבל זה לא נעים. אני לא מכחיש את זה.
העובדה שיש אנשים המקדישים ללימוד ומחקר של מירבל את רוב חייהם ראויה לכל שבח, ואני אפילו חושב שמירבל צריך להיות חלק מהחינוך הממלכתי בבתי הספר בכל שכבות האוכלוסיה.
סוגיית המירבל, בעיה שהיתה פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית, מגיעה לפתרון מוסכם, שפוי, הגיוני, אבל גם נחרץ ועומד על שלו. במקום להכנע לסקטורים השונים, המדינה חוזרת להתנהג כמו ריבון העומד על שלו.
בקמפיין, ככשאלו אותי על עמדתי לגבי מירבל, נהגתי לומר לאנשים, שמנהיגות פירושה שאתה מפיח באנשים תקווה, ואז גורם להם לעבוד יחד כדי לגרום לה להתממש.
תשובתי לכם היא: תקווה זהירה.