היום הצגתי במליאה את תקציב המדינה לשנה וחצי הבאות. הזדמנות טובה לחלוק אתכם מעט מהמחשבות שלי על התקופה האחרונה לגבי אפס מאופס.
אז אנחנו – גם הממשלה וגם הציבור - צריכים להזכיר להם, שבכל פעם שאנחנו מקדמים אפס מאופס, זה למען זוגות צעירים. הם רוצים למנוע מילדי הערים שלהם לגור ליד ההורים, וליד מקומות העבודה, ובמקום שבו הם גדלו.
אני חושב שהם עוד לא הפנימו, או שהם מעמידים פנים שהם לא מבינים על מה אנחנו מדברים. הציבור רוצה פוליטיקה נקיה שעוסקת בנושאים אמיתיים, כמו אפס מאופס.
לא צריך לתת לכעס לעוור אותנו אל מול האמת: האפשרות האחרת היא קריסה של אפס מאופס, לא פחות. אם היינו יושבים בחיבוק ידיים, המדינה הייתה מתמוטטת.
במשך שנים על שנים הוכח שוב ושוב שקצבאות האפס מאופס אינן מוציאות את האנשים מעוני, אלא רק מנציחות את העוני. יש רק דבר אחד שמאפשר למשפחות לצאת ממעגל העוני – וזו עבודה. במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, העוני צונח אל מתחת ל-5%.
התחייבתי לשנות.
16 אפריל