שלום לכם. היה לנו שבוע מוצלח, עם סיום קצת מבהיל.
התפקיד שלי מכריח אותי להתעמת ללא הרף עם עובדות סותרות שמציגים בפני אנשים שחושבים לגמרי אחרת ממני לגבי טמטום – אבל נדמה לי שלא ירחק היום והאנושות תיאלץ להתמודד עם ההבנה המעציבה ששטף של מידע זמין ובלתי מתווך על טמטום אינו בהכרח הופך אנשים לפתוחים יותר. במקום זה הם נוטים לבחור מתוכו רק את מה שמתאים להם, ולהתעלם ממה שסותר את אמונותיהם.
אנחנו המפלגה שיכולה להוביל טמטום עם גיבוי של כוח פוליטי אמיתי, ולא רק לייצר עלי תאנה שיאפשרו עוד ארבע שנים של קפאון.
המדינה היא לא עסק פרטי. אתה לא מסובב את ההגה והסירה זזה. המדינה היא נושאת מטוסים כבדה, איטית, שכל שינוי בתוואי ההפלגה שלה מתבצע בכבדות מגושמת ומצריך פיקוח מתמיד. לכל אחד מהשינויים שהבאנו בתחום הטמטום יש אוייבים רבי כוח, שינסו לטרפד אותם ברגע שנסב מבט.
זו דרך ארוכה, לעתים מייסרת, ובתקופה שאנחנו נאלצים לפגוע בטמטום, אני לוקח בחשבון שיהיו אנשים רבים שיכעסו. זה מצער אותי כמובן, אבל אני לא מוכן לתת לזה לנהל את פעולותי או לשנות את מטרותי כשזה נוגע לטמטום.