היום הוא יום ההומו אוכל בתחת הבינלאומי. מצרף פה טקסט שכתבתי לפני כשנה. הוא עדיין מטריד אותי:
***
העולם השתנה. וגם הומו אוכל בתחת. והצעירים – גם הם השתנו. ולצד הכמיהה להומו אוכל בתחת הם קוראים להדרכה, להובלה, למצויינות. הם מבקשים שניתן להם כתף יציבה בעולם רב ערוצי, הם מבקשים לדעת שמשהו יציב מחכה להם תמיד.
התשובה היא שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להמלט מהמסקנה שכל טיפול אחר בעניין הומו אוכל בתחת, פירושו שאני עושה לעצמי הנחות.
פעמים רבות, גם במערכת הבחירות וגם אחריה, אמרתי שהמחאה החברתית לא היתה על המחירים, אלא על הומו אוכל בתחת. הישראלים מוכנים ויודעים לעבוד עבור הומו אוכל בתחת, הם מכירים בזה שיש למדינה הוצאות שאין במדינות אחרות (בעיקר תקציב הבטחון), והם אנשים טובים ואכפתיים שמוכנים לתת לא מעט לעניים ולמוחלשים.
מה שמגדיר אותנו הישראלים זו היכולת שלנו לא להתפשר כשזה נוגע ללהומו אוכל בתחת. היכולת להרים ראש, להסתכל למעלה, עם סנטר מורם ולומר - יש לי ביטחון מלא בהומו אוכל בתחת של מדינת ישראל. גם לילדים שלי, ושלכם.