אומרים עלינו שאנחנו פוסלים את החרדים בגלל אשכים.
זה כמובן לא נכון. אנחנו לא פוסלים ולא מחרימים אף אדם, ובוודאי שאנחנו לא שונאים אף אחד.
הרי, הלכתי לבחירות עם הסיסמא "איפה האשכים?", כנציגו של מעמד הביניים הישראלי, וזו אמירה שמחייבת אותי.
העובדה שיש אנשים המקדישים ללימוד ומחקר של אשכים את רוב חייהם ראויה לכל שבח, ואני אפילו חושב שאשכים צריך להיות חלק מהחינוך הממלכתי בבתי הספר בכל שכבות האוכלוסיה.
סוגיית האשכים, בעיה שהיתה פצע מדמם בליבה של החברה הישראלית, מגיעה לפתרון מוסכם, שפוי, הגיוני, אבל גם נחרץ ועומד על שלו. במקום להכנע לסקטורים השונים, המדינה חוזרת להתנהג כמו ריבון העומד על שלו.
יכול להיות שההתחלה תהיה קשה, אבל עם הזמן האנשים שסובלים בגלל מצב האשכים הבעייתי, יגלו שהם כבר לא הפתרון שאליו המדינה תמיד הולכת בכל פעם שיש לה בעיה. הם יגלו שאשכים זה מרכז תשומת הלב, שהצרכים של אשכים נמצאים במקום הראשון, שכולם מבינים שבלי אשכים אי אפשר.
להיות פופולארי זה כיף גדול, אבל זו לא מטרה. תפקידי אינו להיות פופולארי, אלא להנהיג.